<h1>ספר האסופות סימן פ"ג</h1>
<h2>דף צו:</h2>
בהלכות גדולות משמע בגיד הנשה קיימא לן דאין בגידין בנותן טעם לא שנא נתבשל ולא שנא נצלה או נמלח, אבל שמנונית דידיה כי נתבשל או נמלח, אוסר כל דמבשל בהדיה עד דאיכא ששים ויש לדחות דששים אנתבשל קאי, ולא אצלי ומליח ורבי' שב"ט פליג וכתב, הא דאמר ר' הונא בחלב דמפעפע דאסור, כגון שלא היה ששים, אבל איכא ששים שרי וכן במליחה, וכן הורו רבותינו זכרונם לברכה בשפירא מליחה בששים, וכן העידו על הר' שמריה וכן מצאתי בתשובות של ר' יצחק הלבן זצ"ל דמליחה בששים.
<h2>דף צז.</h2>
אם נמלח בשר וחלב יחד, כתב רבי' אליעזר בתשובותיו שצריך הבשר קליפה במקום שידוע שנגע בחלב, וצריך להעמיק בקליפתו קצת יותר לפי אומד הדעת ממה שנמלח בהדי נבילה כחושה, וגבי ציר לא שייך למימר בעידנא דפליט לא בלע, כי אם גבי דם אבל היכא דאי אפשר לשער שפיעפע בכולו, דשרינן עד מקום קליפת הפיעפוע אפילו בכוליא הטמונה ומכוסה בחלב כיון שהחלב דק דמהני קרמא אפילו גבי צלי כל שכן גבי מליחה, שנראה הדבר לעינים שאינו מפעפע וניתוך כמו מחום צלי אש, שאפילו אם החלב מרובה אינו ניתוך, דסגי ליה בקליפה טפי מבכחוש משום הציר, גם נראה בעיני הא דאמרי' מליח הרי הוא כרותח דבישול, דאינו נאכל מחמת מלחו כפי' רבינו שי"י שפירש כמו בשר לייבש וכן משמע בהלכות גדולות דשיעור מליחה כשיעור צלי דסבירא לן דצלי מפיק דמא, ומלח מפיק דמא הלכך שיעורן שוה ומפי אביו ר' יואל הלוי קבל, דבמליח שייך קליפה ולא ששים, וכן קבל ממורו הר' אב"ש וטעמייהו מסתבר לפי דעתי דגבי בישול דסליק לה דיקולי דמיא, ומבליע בכל מקום, שייך ששים, שאין האיסור במקום אחד, כדאמרי' בפרק כל הבשר [עי' ק"ח ע"ב], במה דברים אמורים בשניער וכסה וכו' אלמא היכא שלא ניער וכסה לא בטל בששים, משום דהאיסור במקום אחד, ולא מהני שאר חתיכות שבקדירה לבטל הלכך גבי מליחה נמי שלא עבר האיסור כל החתיכה אלא במקום נגיעתו, דומיא דצלי דקולף ההוא מקום דאסור, ולא מהני הנשאר לבטל, ואם אינו יודע מקום שנגע בחתיכה יקלוף כלה, ואם חתיכות טובא נינהו, ונגע האיסור באחת מהן, ואינו יודע באיזה מהן נגע אם חתיכה זו ראויה להתכבד בפני האורחין לא בטלה, אעפ"י שאין כולה איסור, ואם לאו בטלה בלא קליפה ברוב, דחד בתרי בטל וכן פסק רבי' שמואל ב"ר מאיר ורבי' יב"א דכל היכא דלא נתבשל יחד איסור והיתר אלא נתערב, דחד בתרי בטל וגם ר' אבי"ה פסק כדבריהם.
<h2>דף צט:</h2>
בהלכות גדולות משמע בגיד הנשה קיימא לן דאין בגידין בנותן טעם לא שנא נתבשל ולא שנא נצלה או נמלח, אבל שמנונית דידיה כי נתבשל או נמלח, אוסר כל דמבשל בהדיה עד דאיכא ששים ויש לדחות דששים אנתבשל קאי, ולא אצלי ומליח ורבי' שב"ט פליג וכתב, הא דאמר ר' הונא בחלב דמפעפע דאסור, כגון שלא היה ששים, אבל איכא ששים שרי וכן במליחה, וכן הורו רבותינו זכרונם לברכה בשפירא מליחה בששים, וכן העידו על הר' שמריה וכן מצאתי בתשובות של ר' יצחק הלבן זצ"ל דמליחה בששים.
<h2>דף קיב.</h2>
אם נמלח בשר וחלב יחד, כתב רבי' אליעזר בתשובותיו שצריך הבשר קליפה במקום שידוע שנגע בחלב, וצריך להעמיק בקליפתו קצת יותר לפי אומד הדעת ממה שנמלח בהדי נבילה כחושה, וגבי ציר לא שייך למימר בעידנא דפליט לא בלע, כי אם גבי דם אבל היכא דאי אפשר לשער שפיעפע בכולו, דשרינן עד מקום קליפת הפיעפוע אפילו בכוליא הטמונה ומכוסה בחלב כיון שהחלב דק דמהני קרמא אפילו גבי צלי כל שכן גבי מליחה, שנראה הדבר לעינים שאינו מפעפע וניתוך כמו מחום צלי אש, שאפילו אם החלב מרובה אינו ניתוך, דסגי ליה בקליפה טפי מבכחוש משום הציר, גם נראה בעיני הא דאמרי' מליח הרי הוא כרותח דבישול, דאינו נאכל מחמת מלחו כפי' רבינו שי"י שפירש כמו בשר לייבש וכן משמע בהלכות גדולות דשיעור מליחה כשיעור צלי דסבירא לן דצלי מפיק דמא, ומלח מפיק דמא הלכך שיעורן שוה ומפי אביו ר' יואל הלוי קבל, דבמליח שייך קליפה ולא ששים, וכן קבל ממורו הר' אב"ש וטעמייהו מסתבר לפי דעתי דגבי בישול דסליק לה דיקולי דמיא, ומבליע בכל מקום, שייך ששים, שאין האיסור במקום אחד, כדאמרי' בפרק כל הבשר [עי' ק"ח ע"ב], במה דברים אמורים בשניער וכסה וכו' אלמא היכא שלא ניער וכסה לא בטל בששים, משום דהאיסור במקום אחד, ולא מהני שאר חתיכות שבקדירה לבטל הלכך גבי מליחה נמי שלא עבר האיסור כל החתיכה אלא במקום נגיעתו, דומיא דצלי דקולף ההוא מקום דאסור, ולא מהני הנשאר לבטל, ואם אינו יודע מקום שנגע בחתיכה יקלוף כלה, ואם חתיכות טובא נינהו, ונגע האיסור באחת מהן, ואינו יודע באיזה מהן נגע אם חתיכה זו ראויה להתכבד בפני האורחין לא בטלה, אעפ"י שאין כולה איסור, ואם לאו בטלה בלא קליפה ברוב, דחד בתרי בטל וכן פסק רבי' שמואל ב"ר מאיר ורבי' יב"א דכל היכא דלא נתבשל יחד איסור והיתר אלא נתערב, דחד בתרי בטל וגם ר' אבי"ה פסק כדבריהם.
